במהלך משבר בזוגיות יש אווירה של מתח בבית, שקט רועם, מן הרגשה של הליכה על האצבעות וברור שמשהו קורה מתחת לפני השטח ולא מדברים עליו.
הילדים,לרוב נראים עסוקים בעצמם, בחבריהם או מסתגרים בחברת סרטים,
מחשבים ומשחקים. מתרחקים לתוך עולמם ולעיסוקים שלהם.
הם נצמדים יותר לבני גילם שהופכים להיות יותר ויותר משמעותיים מאוד בחייהם.
ההורים עסוקים בבעיות בינם לבין עצמם, ומתלבטים איך לתקשר עם הילדים,
אבל הם מתרחקים, עסוקים בעניינם וההורים מרגישים מורחקים על ידם ולא ממש מתעניינים בהם.
הילדים מאבדים סבלנות להוריהם, לעצות ולתשומת הלב שהם רוצים להרעיף עליהם.
החברים לוקחים מההורים את תפקיד היועצים, המטפחים והמדריכים שלהם.
הם יקחו דוגמה מהם בכל מה שקשור ללבוש, ישתפו אותם בכל מה שקורה להם
וישמעו לעצתם כיצד לנהוג בכל מיני מצבים שהם חווים .
אפשר לומר שהחיבור לחברים מרחיק אותם מההורים
אבל לעומת זאת ההזדהות עם בני גילם תורמת לביטחון שלהם ולהרגשת שייכות.
לפעמים החבור הזה מונע מהם להרגיש אבודים ומבולבלים, בעקר כשיש קשיים.
בתהליך ההתבגרות,גובר הצורך שלהם להכיר את עצמם.
הם שואלים את עצמם ואת בני גילם שאלות אין ספור כדי לבנות את הזהות האישית שלהם.
מי הם? מדוע דברים קורים כפי שקורים? מה טוב? מי צודק? מה נכון עבורם ? מה פירוש הרגשות והשינויים שהם מרגישים .
הילדים עסוקים בעצמם וההורים שמרגישים שהם מאבדים את התמיכה הרגשית
ההדדית-הזוגית ועסוקים יותר ויותר ביחסים ביניהם, פחות נגישים לילדיהם
ואט אט מאבדים זמנית את הסמכות ההורית .
במצב זה, הילדים רגישים במיוחד, פוחדים מדחייה ונטישה
ומחפשים סימני חום ואהבה אצל הוריהם.
למעשה ללא מגע רגשי עם ההורים שעסוקים ואינם פנויים- הילדים פונים לחבריהם
ומרגישים חסר בקשר עם ההורים ולפעמים מייצרים "בעיות" של הקצנה בהתנהגות
כדי לרמוז על הקשיים שלהם ובעצם כך יקבלו תשומת לב שחסרה להם.
הורים שקשובים לילדיהם ומבינים שהם מצויים במלכודת התסבוכת שהם נקלעו אליה,
שלא באשמתם, יהיו מספיק רגישים להפנות זמן וחשיבה נוספת איך להקל על ילדיהם
לעבור את התקופה הקשה שהם מייצרים וצריכים לפתור בינהם כבני זוג.
טיפול זוגי ומשפחתי יעלה את הקשיים וגם את הפתרונות למצב שנוצר.
הגברת מודעות, מפגשים מתוכננים עם הילדים להרגעתם,להקשבה לקשיים ולרצונות שלהם חשובים מאוד.